יציקת השקעות מדחף עיתונות שמן

הצגת המוצר

מדחף בורג עקרון מכבש שמן

ישנם שני סוגים של מיצוי שמן צמחי, האחד נקרא כבישה, והשני נקרא שטיפה. מה שאתה שואל לגביו הוא שיטת המיצוי, שפירושה כמובן מיצוי באמצעות לחץ. כיום ישנן שתי שיטות לחיצה, האחת היא כבישה סטטית, שהיא הכנסת הצמחים למיכל והפעלת לחץ על צד אחד. בעבר השתמשו בבורג ללחיצה ידנית על כוח, אך כיום משתמשים בלחץ הידראולי להספק. עקרון נוסף של שיטת הלחיצה הוא שימוש במדחף בורג. ראיתם פעם מכונה לטחון בשר? זה העיקרון, אבל המבנה שונה.

העיקרון של מכבש שמן נבט תירס

ייצור שמן תירס כולל תחילה מיצוי של נבט תירס. שיטות המיצוי של נבט תירס כוללות בעיקר שיטה יבשה, שיטה רטובה ושיטה חצי רטובה.

1. שיטת בידוד עוברים

ההפרדה של נבט תירס כוללת בעיקר קילוף יבש ושאיבת נבט וטחינה רטובה. שיטת הקילוף והמיצוי היבש של טחינת חיידקים משמעה כי חומרי הגלם מקולפים ישירות ומחולצים לטחינה ללא השריית מים. בדרך כלל, כאשר תכולת הלחות של הדגן היא כ-18 אחוזים, ניתן להשתמש בו, אך אובדן העיבוד גדול יחסית; לאחר ההשריה מקלפים את העור ומחלצים את הנבט להכנת קמח.

תהליך הייצור שלו הוא: (1) השרייה: הגרגירים הנבחרים מושרים תחילה בתמיסת גופרית דו-חמצנית למשך 40=60 שעות. חבית ההשריה משתמשת בדרך כלל בחבית נירוסטה בקוטר של 5=6 מטרים ובגובה של 12=15 מטרים. (2) שבירה והפרדה של עוברים: לאחר ההשריה רוככו גרעיני התירס ומרכיבי הרקמה רפויים. לאחר כתישה על ידי מטחנה או מגרסה, מוסיפים מים למיכל הפרדת העוברים כדי לגרום לעוברים לצוף על פני המים ולהפריד בין העוברים. השימוש במיכל להפרדת העוברים הוא תהליך מסורתי במדינה שלי, אבל שיעור ההפרדה הגבוה ביותר הוא רק 85 אחוז, ויעילות ההפרדה נמוכה. כיום, מפעלי עיבוד גדולים בחו"ל ובמדינה שלי משתמשים כולם בציקלון להפרדה, ושיעור הפרדת העוברים יכול להגיע ליותר מ-95 אחוזים.

2. מיצוי שמן נבט תירס ותהליך שמן תירס מזוקק:

שיטת הכבישה משמשת להפקת נפט, ויש להקדיש תשומת לב מיוחדת לקישורי העיבוד העיקריים לפני לחיצת נבט התירס, ודיבור מעבר הנפט והחזרת נפט גולמי במהלך תהליך הכבישה יכולים להגדיל ביעילות את יחס הדגן לשמן . השמן הגולמי המיוצר מכיל כמות מסוימת של חומצות שומן רוויות, שומנים, שעווה וכולסטרול, וכן זיהומים שאינם גליצרידים כגון חומצות שומן חופשיות, פוספוליפידים, פיגמנטים ומספר קטן של קולואידים חלבונים. הוא מכיל גם פיגמנטים מסוימים. לכן, על מנת להשיג שמן תירס מזוכך, יש לבצע תהליכים כמו הסרת שעווה, הסרת חומצה, דה-צבע והסרת ריח.

(1) מיצוי נבט תירס

א. שאיבת עוברים בשיטה חצי רטובה

העיקרון הוא להשתמש בהבדל בתכולת המים ובספיגת המים של נבט תירס ואנדוספרם, כמו גם בהבדל בגמישות, קשיחות וחוזק ריסוק לאחר ספיגת מים, ולבחור ציוד מכני מתאים לריסוק, קילוף וניקוי חיידקים של התירס, ולאחר מכן השתמש בנבט ובאנדוספרם. התכונות הפיזיקליות השונות של העובר נמחצות, בעוד שהאנדוספרם נמעך, ולאחר מכן ממיין את הנבט באמצעות סינון, כדי להשיג את מטרת מיצוי העובר. בשיטה זו מרטיבים את התירס עד שתכולת המים מגיעה ל-16 אחוז עד 20 אחוז, ולאחר מכן מקלפים, שוברים ומגלגלים את התירס כדי לחלץ את הנבט. יעילות מיצוי העוברים בשיטה זו יכולה להגיע ליותר מ-85 אחוזים, עם צריכת אנרגיה נמוכה, ללא זיהום, פחות השקעת ציוד, תקופת החלמה קצרה בהשקעה ועלות ייצור נמוכה, אך העובר מכיל כמות מסוימת של אנדוספרם.

ב. שאיבת עוברים רטובה

כלומר, התירס ספוג, כתוש, נחרץ, והעובר מופרד מהעמילן באמצעות הידרוציקלון. יעילות מיצוי העובר של שיטה זו יכולה להגיע ל-85 אחוז עד 95 אחוז, והלחות של העובר היא עד 60 אחוז, אותו יש לייבש. לעובר המיובש (עם תכולת מים של 2 אחוז עד 4 אחוז) יש תכולת שמן גבוהה כמו 44 אחוז עד 50 אחוז. לכן, צריכת האנרגיה גדולה, בעיית הזיהום הסביבתי מסודרת, השקעת הציוד גדולה, עלות הייצור גבוהה ותקופת ההתאוששות של ההשקעה ארוכה.

ג. שאיבת עוברים יבשה

כלומר, התירס אינו נתון לוויסות מים, והשיטה של ​​משתמשת ישירות בשיטה המכנית לביצוע פעולה משותפת של שפשוף, שחול או שפשוף אימפקט להפרדת העור, העובר והאנדוספרם. לשיטה זו יש יתרונות של תהליך פשוט, צריכת אנרגיה נמוכה וללא זיהום, אך יעילות מיצוי העובר נמוכה, והעובר מכיל יותר אנדוספרם.

(2) הכנת שמן תירס קיימות שתי שיטות להכנת שמן תירס: הפקת שמן תירס מנבט תירס:

האחת היא שיטת הכבישה, המתאימה למפעלי נפט קטנים ובינוניים;

השנייה היא שיטת שטיפת הממס, המתאימה למפעלי נפט גדולים;

השלישית היא שיטת המים האנזימטית, שהיא שיטה חדשה שפותחה בשנים האחרונות. כיום, רוב המפעלים בארץ משתמשים בשיטת הכבישה להפקת שמן נבט תירס. שיעור התפוקה הגבוה ביותר של שמן נבט תירס המיוצר בטכנולוגיה זו יכול להגיע רק ל-65 אחוזים. שיטת שטיפת הממס משמשת להפקת שמן נבט תירס. שתי הטכנולוגיות הללו גורמות לתשואה של שמן נבט תירס להגיע ל-97 אחוזים. א. הלחות של נבט התירס המיוצר בשיטת השטיפה חייבת להיות מבוקרת בטווח המתאים כדי לעמוד בדרישות הלחות של תהליך הלחיצה והשטיפה המוקדמת עבור הבילט שהושרה באופן מלאכותי, והיא גם תורמת לגלילים נון-סטיק במהלך הגלגול. , וקל לגרום לנבט התירס להילחץ באופן שווה הפרוסות הדקות יוצרות תנאים נוחים להפחתת שאריות השמן של הבילט. תכולת הלחות המתאימה של הבילט לאחר ייבוש והתייבשות היא 10 אחוז עד 11 אחוז. כדי למנוע את עליית דרגת האבקה של הסדין הירוק, יש לשלוט בעובי שלו ב-0.35-0.45 מ"מ, וזה מתאים יותר. אידוי, לחיצה מוקדמת וקירור יכולים לשנות עוד יותר את המבנה הפנימי והחיצוני של עובר חומר הגלם, לגרום לחלבון להקריש ולעצבן, להפחית את ההתנגדות של מולקולות השמן להתפזר החוצה, ובו זמנית להתאים את הלחות והטמפרטורה של חומר הגלם הספוג. עבור נבט התירס של תהליך מיצוי טרום הכבישה, רצוי לשלוט בתכולת הלחות של חומר ההשריה בכ-4 אחוזים עד 6 אחוזים. עבור שמן ממס מס' 6, הטמפרטורה של הריק הספוג היא רצוי 50-55 מעלות. שטיפה, טיהור, אידוי, אידוי ושחזור ממס מופעלים על פי כללי פעולת הייצור של תהליך ההסתחה הקונבנציונלי.

אם אתה צריך יציקת מדחף שמן בעיתונות, אנא צור איתנו קשר!

מערכות איתור

נחושת סיליקה סול יציקת השקעה